הפוסט המלא
מגיש הטלוויזיה שי גולדן: "אבא שלי ביביסט. אין דרך אחרת לומר זאת. הוא ביביסט. הוא מאמין בביבי. מאמין לביבי. חושב שתופרים לו תיק. משוכנע שהוא ראש ממשלה טוב בקנה מידה היסטורי. ובאופן כללי לא מוכן לשמוע עליו אף מילה רעה.
אבא שלי בן 87. הוא התייתם מאביו בגיל שש, לאחר שזה נרצח ברומניה על ידי פורעים אנטישמים ערב מלחמת העולם השניה. הוא שרד את השואה, לאחר שהסתתר במרתף כמעט שנתיים ביחד עם אמו ודודו. אחר-כך סבל עשרים וחמש שנה את הקומוניסטים, צ'אושסקו, וכל הזוועה הזאת. בשנת 1970 עלה ארצה. עם אמי.
בשנת 1974 עוטר בצל"ש שר הביטחון על תרומתו למאמץ המלחמתי ביום הכיפורים. את פרנסתו הוציא מעבודה כמהנדס בתעשייה האווירית. שם היה בין משדרגי מטוסי הקרב "כפיר" ו"סקייהוק" והתאמתם לצרכי חיל האוויר. לאחר מכן היה מהנדס בכיר בצוות מטוס "הלביא", ז"ל. בתווך אימץ שני ילדים מבית יתומים, בגיל מבוגר, עבורו ועבורם, והיה להם לאב אמיתי ואוהב. לנצח וללא תנאי. אבא מושלם חיבר אליי ולאחי הגדול ה' הטוב. וגם אימא. אימא מהממת ממש הייתה לי. עליה השלום.
כל חייו הצביע מפלגת העבודה, כי חשב שיש להצביע למפלגת השלטון, כמו שהיה נהוג ברומניה של צ'אושסקו והסיקוריטטה, וגם היה לו לא נעים מאימא – שהייתה מפא"יניקית אמיתית – אבל החזיק תמיד בדיעות מאד ציוניות, שמרניות וניציות, לא אחת. כשנפטרה אימא שלי, כפרה על אוולין גולדן ז"ל, נגמל מהחשש ואי הנעימות להצביע ימין והתחיל מצביע ביבי. ואז עוד ביבי. ואז עוד ביבי. ועוד ביבי. כל הזמן הזה אני מצביע מפלגת העבודה, כמו אימא.
כן, אבא שלי הוא ביביסט. חד וחלק. והוא בגדול, אחד האנשים הנדירים, הרגישים, המיוחדים, העדינים והטובים שאי פעם תפגשו. סיפורו הוא סיפורו של העם היהודי במאה האחרונה והנוכחית. וכשמישהו היום קורא לישראלי אחר "ביביסט" ומתכוון לכך כקללה או כגנאי, אני מביט באיש הנדיר שהוא אבא שלי וחושב לעצמי: "אם הוא ביביסט, אז זה בסדר. תביאו עוד ביביסטים כאלה. ותמלא הארץ בביביסטים כמו אריה גולדן".
זה מה שאני חושב בכל פעם שמישהו אומר "ביביסט" בבוז על מישהו – שתמלא הארץ בעוד אנשים כמו אבא שלי.
לחיי הביביסט הכי מהמם על כדור הארץ – אריה גולדן. ולמי שיש בעיה עם זה, מוזמן לקפוץ לי מה זה רחוק מהעיניים. הכי רחוק שאפשר.