"צביעות"

אינסטגרם מירי מיכאלי

מירי מיכאלי: "יש כאלה שמקבלים יחס אחר, מועדף וסלחני"

מגישת הטלוויזיה מירי מיכאלי זועמת על התגובות הסלחניות ברשת לתחקיר המזעזע נגד עיתונאי 'הארץ' והמשורר רועי ציקי ארד: "צביעות, קווים לדמותה". דוד ורטהיים: "מהימים בהם אני לגמרי מבין את חבריי בימין. צבועים, נמאסתם"
באזזנט >
12:03 | 11.09.20

העיתונאית ומגישת הטלוויזיה מירי מיכאלי זועמת ומפרסמת פוסט נוקב באינסטגרם שלה, על הסלחנות העודפת המופגנת כלפי המשורר רועי ציקו ארד שנחשף השבוע בתחקיר מיוחד שפורסם באתר 'המקום הכי בגיהנום', בחשד כי הטריד לכאורה קטינות שביקרו בביתו בתל אביב בשנים האחרונות: "צביעות, קווים לדמותה". יש אנשים שיפשעו וישלמו מחיר קשה תקשורתית וציבורית, ייקרעו לגזרים ממש. ויש כאלה שמקבלים יחס אחר, מועדף וסלחני" , כותבת מיכאלי

עוד כותבת מיכאלי: "עניין אותי מה הן עמדותיהן של כמה מהנשים והגברים שתמכו וחיבקו וירטואלית את רועי צ׳יקי ארד, עיתונאי ״הארץ״, בפוסט התגובה שלו לתחקיר של שרון שפורר לפיו ע״פ החשד ארד תקף מינית קטינות בתחילת שנות האלפיים. חיטטתי להם בפידים ולא הופתעתי לגלות נשים וגברים פמיניסטיים, ליברליים, לוחמי זכויות אדם. כשזה נח."

הסיפורים הכי מעניינים אצלכם לפני כולם

ישלח מייל לאישור עפ"י תנאי השימוש.

שלא תבינו לא נכון, אם חלילה חבר טוב מאוד או קרוב משפחה שלי יעשה מחר מעשה נפשע, יהיה לי קשה לצאת ולסקול אותו בראש חוצות, זה אנושי והגיוני. אבל גם שתיקה היא אפשרות. יש אנשים שעושים להם הנחות וכל אמירה מיזוגנית שלהם תזכה אותם בתיוג ״הילד הרע של התקשורת״. ילד רע, כמה מתוק.

מיכאלי ממשיכה וחושפת: "פעם יצאתי עם מישהו שהגיע מרקע שונה מאוד מזה שלי. גדלנו שני רחובות זה מזה בתל אביב, אבל בעולם שונה לחלוטין. אם לעשות הכללות גסות בתמצות רק כדי שתבינו: הוא- בן להורים תל אביביים מגניבים, כבר דורי דורות בארץ, למד בעירוני ד׳, מצטט את שפינוזה. אני- בת לעולים חדשים, בת אולפנא ובני עקיבא, מצטטת את הרב קוק. היה לי כל-כך מעניין לצאת איתו. הוא פתח בפניי עולם אינטלקטואלי מרתק.

צילום מסך פייסבוק

עוד כותבת מיכאלי: היינו צופים יחד בסרטי דוקו מעוררי מחשבה והוא העביר לי את הספרים שהכי פירקו בעבורי את כל מה שהיה ברור מאליו. ואז הגיע הספר ״זיונים זה לא הכל״. הייתי בהלם. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על דן בן אמוץ. הוא לא האמין שלא הכרתי אותו. הוא דיבר עליו בהערצה. דן בן אמוץ אכן היה גאון, אבל הוא גם היה פדופיל מורשע. רבים מחבריו מעולם התקשורת והבוהמה ידעו היטב על מעלליו. זה לא הפריע להם להמשיך להעריץ אותו. יש מי מהם שאף חילקו מוסר ברבות השנים לאחרים. יש גם מי שהפך למטרידן בעצמו.

ומדוע נזכרתי בדן בן אמוץ ובהערצתו של הבחור שיצאתי איתו אז? כי זו בדיוק התחושה בסיפור של רועי צ׳יקי ארד. הילת הארטיסט שאפפה אותו ואת מוזרותו המגניבה לכאורה אפשרה לו את ההתנהלות הזו. אני זוכרת את התקופה ההיא, בתחילת שנות האלפיים, הייתי סטודנטית באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לעיתונאות ״כותרת״ והוא היה בשיא ה״זוהר״ שלו. אפילו מרצים שלימדו אותי עפו עליו ועל כשרונו. בחור מוכשר ללא ספק, אבל זה לא נותן לו שום הנחה על ההתנהגות המינית האסורה שלכאורה ביצע."

לסיום כותבת מיכאלי: "כולנו עסקנו בדאגה ובזעזוע עמוק באונס הצעירה באילת. הבנו שאנחנו כחברה מוכרחים לעשות חשבון נפש. לא להזהיר רק את הבנות, אלא גם לדבר עם הבנים. אבל גם לא פעם שמעתי חברים אומרים: ״נו, ערסים״. אז לא, לא רק "ערסים" פוגעים מינית. זה עלול להיות כל אחד והגינוי כלפי מעשים נפשעים צריך להיות אחיד ולא משנה מי הוא הפושע. דיי לצביעות".

עורך וואלה ברנז'ה דוד וורטהיים תקף גם הוא את חבריו בשמאל: "פשוט מדהים. רואה תגובות מפרגנות, מחבקות ותומכות של כל מיני חברות/מכרות/ידידים ״מהתעשייה״ של צ׳יקי ארד לפוסט ה״התנצלות״ הטקטית שלו, ותוהה מה היה קורה אם היה מדובר באיש ימין או במישהו שהוא פחות מחובר. או חלילה בכזה שהן לא היו מכירות והיו זוכות להכיר גם את ״הצד היפה שבאישיותו״. מהימים בהם אני לגמרי מבין את חבריי בימין. צבועים, נמאסתם"

עוד כותב ורטהיים: "ועכשיו מעירים לי ש״דעה על אדם לא חייבת להיות דיכוטומית״. מעניין איפה הייתה המורכבות הזאת כשזה נגע לינון מגל שעשה – או נכון יותר רק *אמר* באופן מובהק דברים שלא מתקרבים באלפית למה שהאדון צ׳יקי מודה שעשה. מבלי להשוות כמובן, כי אסור"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram