נגד ביבי והמשטרה: סיכום רועש מהפגנות הזעם בבלפור pic.twitter.com/ppQxgLo3Gt
— באזזנט (@newsbuzznet) July 24, 2020
מי נגד מי? כבר בדרך למחאה היה ניתן לחוש בשינוי מסוים באוויר. ואני מדבר על השינוי בהערכות המשטרה. ההפגנות, שהפכו כבר לעובדה קבועה וקיימת, מטרידות את המשטרה ביום הזה. תהיתי מה שונה יום מיומיים ונזכרתי בפארסת אישורי המשטרה להפגנה שהתקיימה יומיים קודם, גם היא בבלפור, בירושלים.
בשלישי, בשעות הצהריים, הודיעה דוברות משטרת ירושלים באמצעות הודעה מסודרת לתקשורת, על כך שהמשטרה מעניקה אישור לכאלף בני אדם להפגין מול מעון רה"מ, אך בשום אופן לא לקיים צעידה בסיום המחאה. זה לקח בדיוק שלוש שעות עד שאותה דוברות הוציאה הודעה נוספת, התקפלות מפוארת, בה המשטרה משנה את החלטתה ומעניקה אישור גם לצעידה המונית בתום ההפגנה. וזה בדיוק מה שקרה. המחאה הסתיימה, והמון משולהב צעד לכיוון משכן הכנסת והתעמת עם המשטרה. נראה שאתמול המשטרה הפנימה את המסר ולמדה, יש שיאמרו על בשרה, את הלקח.
מחסומי ברזל חזקים ומאסיבים עשרת מונים מגדרות האירועים בהם משתמשת המשטרה בדרך כלל, שהוצבו בכל רחוב וסמטה המובילים לכיכר פריז, מול מעון רה"מ, סיפרו את השינוי בתפיסת המשטרה את המחאה. אם אנקוב בכך שהיו מאות שוטרים ברחובות הסובבים זו לא תהיה גוזמא. דווקא את הפרשים והמכתזיות ראיתי הרבה יותר עמוק אל תוך הערב, אבל עוד נגיע לשם.
אמת יש לומר ובשונה מפעמים קודמות, ההפגנה בשעות הראשונות התנהלה בסדר מופתי, במדד ההתנגשויות עם כוחות המשטרה, נאדה, שני הצדדים התעלמו לחלוטין זה מקיומו של זה. אמנם הטרללת והתימהון שלטו בלו"ז ההפגנה, אבל אלימות ואנרכיה לא היו בה. על הבמה המסודרת והמושקעת שהקימה התנועה לאיכות השלטון, ניצבים בזה אחר זה דוברים שונים, חלק קטן מהדברים היו ברי שיח, כאלה שאני יכול לנהל עליהם דיון, הגם שאיני מסכים איתם.
אבל רוב מוחלט של הנאומים שיצאו מהרמקולים הגדולים היו בעיקר גושי שנאה יוקדת, לאיש שעומד מול עיניהם כבר עשור. לא חייבים לאהוב את נתניהו, זו אפילו לא מצווה, אבל משהו בטון הנואמים, בסוג הניסוחים, בשצף בהם המילים יצאו, הבהיר לי שאין כאן מחאה כלכלית, גם לא מחאה על משהו חדש, סתם טרמפ איכותי על משבר בריאותי וכלכלי. פריקת שנאה תהומית מדאיגה."
אין צורך בדעה אישית כדי לקבוע שלא היה מדובר במחאה על רקע כלכלי, מספיקה ההשוואה ביחסיות השלטים במחאה. ניסיתי לחפש שילוט בנושא, מצאתי שניים שלושה, לעומתם מצאתי עשרות שלטים שעסקו בכיבוש, ברצח רבין ז"ל, באיאד, הצעיר הערבי שנהרג על ידי שוטרים כי נחשד בטעות כמחבל, בשחיתות השלטונית הקיימת לטענת המפגינים, בפרשת הצוללות עליה הבהיר היועמ"ש שאינה קשורה בקשר פלילי לנתניהו. ועוד ועוד.
בוויכוח פורה ועקר שיצא לי לקיים עם כמה מפגינים, הבנתי שהם אפילו לא מתאמצים לשווק את ההפגנה ככזו המגיעה על רקע מצוקתם הכלכלית של מיליון אזרחים. חלקם גם לא התאמצו לדבר בהיגיון, חלקם כן, אבל בלי ביסוס רציני לטענות. בתחילת הערב המוחים שידרו אהבה ופיוס, אחדות עם כולם (חוץ מאלו שלא חושבים כמוהן או/ו אוהבים ה' ישמור את ראש הממשלה), מעגלי יוגה להרגעה נפתחו בספונטניות, על רקע הנואם שביקש מכולם לעצום עיניים לדקה, לנשום עמוק ולדמיין את נתניהו מודיע על התפטרותו. אבל בסביבות השעה 23:00 השעמום שתפס בי התחלף לעימותים חסרי פשרות.
המשטרה חדלה מלהיות רופסת.
55 עצורים עצרה אמש המשטרה במחאה. אני מוכרח להודות שלרגע קט, באחד המעצרים שהתרחשו כמובן מולי, די ריחמתי על המפגין העצור. ארבעה שוטרים בריאים במיוחד פירקו אותו, לא היה לו רמז של סיכוי להתנגדות. אבל אז נזכרתי בגדרות שהתעופפו רק לפני שבוע על ראשי השוטרים, נזכרתי במכות הרצח שחטף הבלש בהפגנה ממנה יצא עם רגליים שבורות, גם נזכרתי בשוטרת שקיבלה קרש נאה לפרצוף, וכו, הבנתם את הרעיון. רגע, עוד. נזכרתי גם באסרטיביות של שוטרי משטרת ישראל בהפגנות החרדים, שלא זוכים לחיבוק והגנה תקשורתיים, ואז הרגשתי לגמרי בסדר עם המראות שאני רואה.
כי לפעמים אנרכיזם צריך עיצוב גבולות בכח. אתמול המשטרה סוף סוף השתמשה בו. "ארבעה שוטרים על כל אחד, בלי לעצור", אני שומע את הקצין שלידי מורה לפקודיו, וכך בדיוק הם עשו. חלק מהמפגינים שרו שירי שנאה על המשטרה, נדחפו באגביות על שוטרים, אחת גם השליכה בקבוקים על ראשיהם, ונעצרה תוך שניות, כמו עוד 54 מחבריה. חזרתי הביתה והשוני בדממה של רחוב הלל לאנרכיה ברחוב בלפור הדהימו אותי, בעיקר חשבתי על שגרת חייהם הנוראית של שכני ראש הממשלה, מעניין יהיה לראות את ההפגנות הבאות, אחרי שינוי היחס של המשטרה.
