הוא ראה הרבה יותר מכולנו, וכנראה גם גם הסבא שלכם נחשב צעיר לעומתו. הלך לעולמו האדם המבוגר ביותר בישראל, שלמה סלאיימן שמו, שהתגורר בנתניה. שלמה נפטר בשיבה טובה במיוחד, בן 117, ולצידו משפחתו. הוא הותיר אחריו שישה ילדים, עשרות נכדים, נינים ואף בני נינים.
שלמה סלאיימן זכרו לברכה עלה מתימן בשנת 1949, לאחר הקמת המדינה. הוא עלה עם אשתו וארבעת ילדיהם. שני ילדים נוספים נולדו לזוג כאן בישראל. הוא התגורר עם משפחתו בעיר נתניה, ולאחר השירות הצבאי בצה"ל עבד בחקלאות והיה ממקימי הישוב אביחיל. לפני שנים הלכה לעולמה אשתו, בגיל 94, אך נותר מוקף במשפחתו הענפה והאוהבת.
"הוא היה צלול עד הרגע האחרון", מספר נכדו, גיל רדיא. "כולם היו באים ושואלים את מילתו, ועשו כדבריו על פי מה שקבע לאחר שהיה מביא לכך סימוכין בכתובים". ואיך זכה שלמה לאריכות ימים כה מופלגת? "הוא היה אוכל בכמויות קטנות מאוד. בבוקר לבן עם פרוסת לחם, בצהריים עוף, דג או ביצה עם אורז, ובערב סלט עם ביצה", מספר רדיא נכדו ומוסיף: "סבא היה הולך הרבה מאוד ברגל, וכשעבד היה גומע מרחקים, מאביחיל בקצה הצפוני של נתניה עד ביתו, כשלגבו שק תפוזים".
באדיבות המשפחה
בשנה האחרונה, בשל הסגרים שבאו בעקבות נגיף הקורונה, נותר שלמה בביתו, לאחר שנהג ללכת בכל יום לבית הכנסת. "זה עשה לו רע", מספר רדיא. "עד לתקופה הזו, הוא היה הולך לבית הכנסת גם בגיל 116. הוא היה מאוד ענו והיה עושה את הדברים בצנעה, לא רצה שיפארו את שמו, לכן הקהילה כולה אהבה ואוהבת אותו. אבל הבדידות והעובדה שלא יצא מפתח ביתו, תרמו כנראה להידרדרות. סבא אהב מאוד את החיים, וכל מי שהתווכח איתו, הוא ניסה לשכנע בטוב טעם, ובנועם הליכות. השתדלנו לעטוף אותו באהבה בימיו האחרונים, עד שנפרד מאיתנו לתמיד".
ביום הולדתו האחרון, ה-117, בירך נשיא המדינה ראובן ריבלין את שלמה במכתב מיוחד, בו כתב לו בין היתר: "לא קלים היו החיים עבור בני דורך. שנים של משברים, אובדן ומחסור, שנים של שינויים רבים, קשיי קליטה או פרנסה, התחלות חדשות ופרידות רבות. צלחת את כל הקשיים מתוך נחישות, אופטימיות, אמונה ותקווה שאתה עמל ויגע עבור עתיד טוב יותר לדורות הבאים. בלעדיך ובלעדי בני דורך, לא היינו זוכים לראות בעינינו את הארץ הזאת הופכת לגן פורח ואת החלום הציוני הופך למציאות קיימת. בשנות חייך הארוכות, קנית חכמה תבונה ודעת, זכית לבנות, לנטוע ולקחת חלק פעיל בתקומת עמנו בארצו"
