אגם גולדשטיין אלמוג, בת 17, שהוחזקה בשבי חמאס דאעש במשך 51 יום, משחזרת את רגעי האימה: ״באחד הימים עברנו מבית למנהרה. פתאום נפתחה הדלת ופגשנו שש בנות. הרבה בנות חוו פגיעות מיניות קשות, הן פצועות עם פציעות מאוד קשות ומורכבות שלא מטופלות. אני לא יכולה לדמיין בכלל מה המצב שלהן ובאיזה תקווה הן נאחזות״.
אגם הוסיפה וסיפרה, ״אבא שלי עמד בכניסה לממ״ד עם הקרש של המיטה של אחותי, הם נכנסנו וירו בו ישר. הוא צעק "לא לא לא" ואנחנו ישבנו מחובקים בפינה של החדר. הובילו אותנו החוצה, עברנו מעל אבא שלי, ראינו אותו שוכב עם הידים למעלה. אפילו לא ירדנו לנשק אותו או להיפרד. הכל היה מעורפל ובצעקות שלהם ואז אחותי התעלפה ונורתה גם״.
״הגענו לעזה, את חיה את המוות. את לא יודעת מתי זה יתפוס אותך ואיך זה יראה, אם זה יקרה בעינויים או שפשוט ירו בך או מההפצצות של חיל האוויר בכלל. את כל הזמן חושבת איך המוות הולך להיראות״. לסיום ביקשה אגם: "אני מבקשת מכם לעשות הכל כדי להוציא אותן. ממש לפעול ולזוז ולהזיז. *זו זכות בסיסית שמגיעה לכולם – לחזור הביתה, למשפחות, לבנות חיים״.