צפו: מיקה אלמוג במתקפה נגד נתניהו בגרמניה

בפוסט שפרסמה אלמוג היא כותבת: "השלטון הנוכחי בישראל הוא קרקס בלהות שבראשו עומד מי שזכה לכינוי "הקוסם" – ובצדק, כי אחיזת עיניים היא ללא ספק כישרונו הגדול ביותר. ואיזה מופע מרשים – הנה הוא הולך על חבל דק מעל לתהום האפשרות שייאלץ לשלם על מעשיו – על השחיתות, על הגזענות, על ההסתה – אבל הקוסם לא רק צועד ברגל בטוחה, הוא מוסיף להטוטים! את כל מה שאסף אליו הוא זורק לאוויר, ראשות הממשלה, תיק החוץ, תיק הביטחון, תיק הבריאות, העלייה והקליטה, התפוצות, התקשורת, והמעגל נעשה צפוף יותר ויותר כי עוד תיקים מתעופפים בו – הנה תיק 1000, תיק 2000, תיק 3000, ו-4000 – ואם לרגע מתעורר חשש שהקהל יאבד עניין, או חלילה ייזכר שמה שמתעופף שם באוויר הם החיים של כולנו, עתיד ילדינו, דור שלם שגדל מבלי שאי פעם חווה חילופי שלטון; שספג כל חייו את הרעיון המעוות שיש רק אדם אחד שיכול להיות ראש הממשלה; שריכוזיות שלטונית רודנית היא דבר סביר ונורמלי – מיד מחייה הקוסם את המופע בלפידים בוערים, והנה הגזרות מתחממות, איראן בפתח, כולם הולכים למות!

אבל את תשומת הלב יש להפנות לקסם המסוכן מכולם: במרכז הבמה עומדת קופסת הקסמים ומשני הקצוות מבצבצים ראשה ורגליה של ישראל, והקוסם מניף את חרבו – וחותך! – מזרחיים, אשכנזים, דתיים, חילונים – סכסך ומשול, יהודים, ערבים – הסת ומשול, גברים, נשים, חזקים, חלשים – הרחק ונתק ומשול – והנה היא, מפורקת לחלקים, מבותרת – אבל תביטו, תביטו בפנים שלה, מתחת לאיפור המרוח ביד גסה, תסתכלו – תראו כמה היא יפה, חכמה, חזקה – וצעירה, כל כך צעירה – למה היא משתפת אתו פעולה? למה היא נותנת לו לפרק אותה ואז לשסות את חלקיה אלה באלה, לחרב את כל מה שטוב בה? כדי שהוא ישרוד? כן. כי כבר עשר שנים מספר לה הקוסם שמופע הבלהות הזה הוא חייה, שאין הזדמנויות, יש רק איומים, ורק הוא יכול להציל אותה מכלייה, כי בלעדיו היא כלום, !l'etat ce moi מצהיר הרודן בהתהוות."

עוד אמרה אלמוג: "אבל זה שקר, זו אחיזת עיניים. אוהל הקרקס הוקם במלאכת מחשבת, מיריעות עבות של פחד, שקובעו ביתדות הרעיון שלעד נחיה על חרבנו – כשהמשמעות היא שרבים מאתנו ימותו על חרבנו. למרות שההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב ששינוי הוא אפשרי – 40 שנות שלום עם מצרים מוכיחות שאפשר, 25 שנות שלום עם ירדן מוכיחות שאפשר, עברית בבניין עיריית ברלין מוכיחה שאפשר! מופע קרקס הבלהות יכול להתקיים רק בחושך. חוסר האונים, האדישות והייאוש שחשים וחשות רבים מאזרחי ואזרחיות ישראל אינו מקרי, הוא מכוון. זה החושך שהורד על הארץ, לא בבת אחת, לא פתאום, האור הלך והופחת והלך והופחת, מעט מעט, יום יום. והחושך הזה מנוגד לא רק לחזונו של שמעון פרס, הוא מנוגד בתכלית גם לחזונם של הרצל, בן גוריון, ז'בוטינסקי, בגין ויצחק רבין – שעל סירובו להתייאש שילם בחייו."