הפוסט המלא

"תכירו: קוראים לה מרים פרץ.

לא. היא לא כלת ישראל.
היא לא אם הבנים, זו שהצליחה לרגש אותנו פעם אחר פעם בנאומים ובראיונות.

היא רק נערה, בת 17, יוצאת בשאלה.
היא מצאה את מותה ממנת יתר.

תביטו בפנים שלה.
אל תתחמקו.

היא יכולה להיות הילדה שלכם, של השכן.

תארו אותה כילדה שירדה מן הדרך. אבדה עצמה.

אבל – אסור לנו להסכים לכך.
לשם כך יש משרד רווחה ורשויות. הנערה הייתה מוכרת. היא הייתה אמורה להיות דיירת במוסד סגור. לעבור שיקום. וגם אם היא ברחה – אנחנו מספיק מתוחכמים למצוא שכמותה. סיפורה לא התחיל ביום אחד, בלילה אחד.
זה כואב לי.

אני אומר בוודאות.
אינני מכיר אותה אבל אני מכיר שכמותה. היא היתה יהלום שלא לוטש. אינני מאשים את הוריה, אינני מכיר אותם. לא כל הורה יכול להתמודד עם כל ילד או ילדה. בשביל זה יש רשויות רווחה. בשביל זה יש מדינה.

אסור לנו להתעלם ממרים.
יש עוד כאלה. ויש רשעים שמנצלים אותם/ן. ואנחנו צריכים להקיא אותם.

מעתה – יש לנו שני מרים פרץ.
אחת – מעוררת הרשאה, מפעימה, מושא הערצה.
ואחת – סמל להזנחה, לכאב, להחמצה.

אסור שילדה שהתקבלה למוסד מסילה – תמתין בתור ותסתובב ברחוב.
זה פיקוח נפש.
פשוט.

מתייחד עם זכרך.
מתחייב לפקוח עיניים.
לא רוצה עוד מרים פרץ.

שי פירון"