ריבלין מזהיר: "הרגיעו את הרוחות, אל תלבו את השנאה"

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נשא דברים בטקס האזכרה הממלכתי "נר יצחק" הפותח את אירועי הזיכרון לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, לציון 24 שנים להירצחו.

"עשרים וארבע שנים אחרי הרצח ודומה ששאלת גורלנו האחד, עומדת עדיין לנגד עיננו," פתח הנשיא את דבריו: "יצחק רבין, ראש ממשלה, מנהיג ומצביא, איש שלום ואיש ירושלים, מפקד ולוחם, בן יחיד ומיוחד של עם ישראל ושל מדינת ישראל נרצח בידי רוצח יהודי, אחד מתוכנו. חלום הבלהות שאיש מאתנו לא האמין שיתגשם הפך למציאות. בתודעתנו צרוב עדיין מאז הפחד מהחורבן שאנו, במו ידינו, נמיט על עצמנו."

הנשיא הדגיש: למעלה מ-30% מהישראלים לא נולדו עוד בזמן שהרצח ארע ואמר: "הימים שקדמו להירצחו של ראש הממשלה, יצחק רבין, היו ימים של מחלוקת ציבורית עזה ולגיטימית. המחלוקת הידרדרה בחלק מהמקרים להסתה פושעת ולדברי בלע שהניעו את הרוצח להוביל ניסיון התנקשות בדמוקרטיה הישראלית. פשעו של הרוצח, יגאל עמיר, היה לא רק המעשה האיום של נטילת חייו של אדם, ראש ממשלה בישראל. הרוצח שמט את הקרקע מתחת לזכות המחאה הלגיטימית השמורה לאזרחיה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, וערער את האמון השברירי שקיים בין חלקי העם היריבים. יריבים ולא אויבים חלילה, הנתונים במחלוקת בנוגע לסוגיות פוליטיות שונות."

"משך כמעט חמישים שנות קיומנו ידענו מחלוקות קשות, עמדנו במבחנים קשים אבל היינו כולנו מסורים למען מטרה אחת עליונה: קיום חברה משותפת, מבוססת על ערכיה הבסיסיים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית," אמר הנשיא והוסיף: "האמנו שהכרעות פוליטיות ולאומיות יקרו תמיד רק במסגרת כללי המשחק הדמוקרטי מתוך הבנה ואמונה ש"גורל אחד לכולנו". הרצח, המעשה המעוות, המסוכן, הבלתי נתפס שבר את האמון הזה. הוא ניפץ את האמונה ב'יחד' היהודי, וחשף אותנו לפוטנציאל המשברי המצוי בדמוקרטיה הישראלית. הוא הוכיח לנו כי אל לנו להתייחס לדמוקרטיה הישראלית ולריבונות היהודית, כאל דבר מובן מאליו."

הנשיא הדגיש: "האתגר שעומד בפנינו, הוא לשאול כיצד אנחנו שומרים על היריבות הפוליטית מלהפוך לאיבה. כיצד אנחנו מצליחים ליישב את הזהות הקבוצתית של כל אחד מאתנו, שמגלמת תפישות עולם, וצורת חשיבה, עם הזהות הישראלית? זוהי משימה לא פשוטה, שצריכה להעסיק את כל אזרחי המדינה, אבל בראש ובראשונה, היא עומדת לפתחם של מנהיגנו. בשנה האחרונה אנו עדים להחרמות, הדרות והתרסות של קבוצות כלפי קבוצות אחרות בחברה הישראלית. תפיסת עולם ש'מי שלא אתך נגדך'. התרבות הפוליטית מימין ומשמאל רוויה ניכור. את הדיון והוויכוח העניינים מחליפים השיסוע והשיסוי. כאילו לא למדנו דבר."

"האם רצח של אדם על רקע דעותיו, או פעילותו האידיאולוגית יכול לקרות בישראל גם היום? אינני יודע. אני יודע שלפני עשרים וארבע שנים לא האמנתי שזה יקרה לנו. אבל זה קרה לנו. במשמרת שלנו. ואני יודע שהשבר לא נעלם. שהמחלוקות בינינו עדיין עמוקות, ושהחברה הישראלית מתקשה להסכים על קווי יסוד וכללי משחק. אם ניתן לשבר להתרחב נמצא עצמנו שוב מול שוקת שבורה. עלינו לשנן שוב ושוב השכם והערב ששיח פוליטי אסור שייעשה באלימות. אלימות לעולם איננה דרך ליישוב מחלוקות. אסור לנו לשכוח את המדרון החלקלק שבין ההסתה והשנאה, לשפיכות הדמים. עלינו לעשות הכול כדי שלא תונף שוב המאכלת על אף אחד מאתנו בשל עמדתו הפוליטית ויהיה זה ראש ממשלה, נשיא, שר, ח"כ, עיתונאי או אזרח מן השורה. אני פונה אל כל המחנות מימין ומשמאל – הרגיעו את הרוחות, אל תלבו את השנאה. אל תעצמו עיניים. זו איננה דרכנו. זו לא דרכו של עם ישראל"