הסיפור האמיתי נחשף: בפוסט שפרסם ראש עיריית באשר שבע הוא מתייחס לסיפור הכואב ששודר על ניצול שואה ערירי לכאורה, שפרץ בבכי מול המצלמות במהלך כתבה ששידר העיתונאי תמיר סטיינמן: "הזדעזעתי, נחנקתי. גם אני, בדיוק כמוכם!"
"יש לי רק בקשה אחת, תקראו את הדברים שלי עד הסוף. לכל מי שהזדעזע אמש מהכתבה של תמיר סטיינמן ולא יכול היה להישאר אדיש מאופן הצגת הדברים, במיוחד ביום השואה, וליבו יצא להגיש עזרה, אני חייב לספר את העובדות.", כותב ראש העיר.
"לא נרדמתי כל הלילה, הן בגלל הסיפור, כפי שפורסם, והן בשל כמות הפניות של אנשים טובים עם נשמה ענקית, מכל רחבי הארץ, שביקשו לתמוך ולתרום. לאחר תחקיר מעמיק מהשעות הקטנות של הלילה (אתמול) ועד לשעות האחרונות, מול כל גורמי המקצוע ואנשים נוספים שקשורים לנושא (אינני יכול לשתף בפרטים שמהווים צנעת הפרט), בניגוד לדברים שהוצגו ונאמרו בכתבה, העובדות הן כאלה:
1. אותו אדם מלווה באופן שוטף על ידי שירותי הרווחה וקיבל מזון (חם וקשה) באופן קבוע. העובדים והמתנדבים המסורים שדאגו לו, אף תעדו זאת. 2. לא מדובר בניצול שואה. 3. הוא לא ערירי, שכן יש לו משפחה. אבל אינני נכנס לפרטים האישיים מעבר לכך. 4. מהבדיקה עולה שאין מדובר באדם נזקק (כפי ששודר בכתבה). 5. אמנם פרט שולי, אבל הוא לא בן 94 אלא בן 89.
לסיום כותב ר"ע דנילוביץ': "דבר אחרון שחשוב לי לציין, אני מכיר באופן אישי את הכתב תמיר סטיינמן. הוא כתב מוכשר וחרוץ ואני בטוח שהיתה לו כוונה טובה (אין לי ספק שלא רצה להזיק לאף אחד). אם רק נלמד כולנו (לפעמים הבאות) שכל מקרה חייב להיבדק לעומק לפני שמפורסם (כן, גם כאלה שמופצים ברשתות החברתיות ומשותפים מיד מבלי לבדוק אותם) והפנייה לקבלת תגובה, יכולה הייתה למנוע עוול מכל כך הרבה אנשים טובים שעושים עבודתם במסירות.
" נכון, אף אחד מאיתנו אינו מושלם ולעיתים אנו עדים למקרים קשים שבהחלט יש לטפל בהם ולבדוק מדוע הם קרו ומי לא פעל כשורה. אם טעינו, לא נהסס להתנצל ולתקן, בקול רם ובשקיפות מלאה: אך זהו לא המקרה! מבקש שתשתפו את כל האנשים הטובים במדינה שכאבו את המקרה ורצו לעשות טוב, מתוך הלב החם"
שיחת הטלפון המצמררת של אליהו, ניצול שואה בן 94 למשטרה אחרי שנשאר בלי תרופות ומזון: "שכחו אותי, אני לבד"> bit.ly/34TFOXJהחדשות – N12
Posted by קשת 12 on Tuesday, April 21, 2020
העיתונאי תמיר סטיינמן הגיב לראש העיר בפוסט תגובה: "רוביק – אלה העובדות! 1. מה הקשר – בגלל שמבקרים את אליהו פעם בשבוע – זה אומר שהוא לא חש בודד? אדם שמתקשר למשטרה ומספר שהוא לבד ושהוא במצוקה!
2. מה זה משנה אם אליהו לא היה במשרפות – בזמן השואה הוא חש מאויים וסיפר שהסתתר מאימת הנאצים 3. תדייק – לא אמרתי שהוא ערירי אלא שאישתו מתה ומאז הוא לבד ברוב הזמן. בניגוד אליך אני לא ארחיב בפרטים נוספים שידועים לי וזאת רק כדי לשמור על צנעת הפרט ומתוך כבוד לאליהו. 4. בגלל שיש לו לטענתך כמה שקלים בבנק הוא לא נזקק? – אם היית בודק לעומק אנשים קשישים לא מוציאים כסף גם אם יש להם כי הם חוששים שיישארו בלי כלום. דווקא היום ביום השואה הייתי מציע לך לבקר אותו בבית שלו ולראות כמוני את שאריות האוכל והמים שהוא שומר ואוגר."
לסיום כותב סטיינמן: "והדבר החשוב ביותר: שאל את עצמך רוביק דנילוביץ' – למה אליהו בחר להתקשר למשטרה ולא לשירותי הרווחה של עיריית באר שבע ולמה השוטרים הם אלה שלבסוף סייעו לו והביאו מזון לביתו? זה העיקר רוביק!"