רץ ברשת

גיא הוכמן: "כנראה הדבר הכי מטורף שקרה לי"

אושיית הרשת גיא הוכמן נקלע השבוע לסיטואציה אנושית כואבת ומסוכנת, בה נאלץ להציל נערה בהתקף מהתאבדות. הפוסט המלא
קרדיט: צילום ארכיון: גיא הוכמן

15:00 | 24.06.20

בפוסט שפרסם גיא הוכמן הוא משתף את הגולשים בתחושות שחווה בלילה הדרמטי בתל אביב: "כנראה הדבר הכי מטורף שקרה לי"

ת״א, לילה. אני ואביה בדרך חזרה הביתה על קורקינט. באזור הסינמטק אנחנו פתאום שומעים צעקות מטורפות. אני מסתכל ימינה וקולט בחורה רצה ריצת אמוק ונמרחת על הגדר. אני מסתכל עליה מרחוק וקורא לה לעצור. היא מסתובבת אליי, צועקת לי לעזוב אותה לנפשה כי רודפים אחריה. אני בטח לא דוקטור, אבל אני כבר מזהה את המצב. התקף פסיכוטי. כל מי שאי פעם רדף אחרי ישראלים שאיבדו את זה בהודו כבר יודע לאבחן.

הסיפורים הכי מעניינים, אצלכם לפני כולם

ישלח מייל לאישור עפ"י תנאי השימוש.

בינתיים מצטרפים אלינו עוד אנשים למרדף בנסיון לעזור, והיא צועקת צרחות אימים שיעזבו אותה. אחת מהנשים מנסה להתקרב אליה והבחורה בתגובה קופצת לכביש וכמעט נדרסת על ידי שליח של וולט. מה קורה פה. היא ממשיכה לרוץ על הכביש, אנחנו אחריה, ואז אני קולט ניידת מאה מטר ממני. אני אומר לאביה להישאר עם הבחורה ורוכב אל עבר השוטרים. הם גם מחפשים אותה. כל השכונה כבר בתוך הסיפור הזה.

השוטרים מתחקרים אותי, אני עונה מה שצריך וחוזר חזרה. הם כבר לא שם. אני ממשיך לרכב לפי אינטואיציה עד שקולט התקהלות, וברקע שוב שומע את אותן צרחות מחרישות אוזניים."

"בחור מבוגר אומר לי שקורה משהו בחניון למעלה אז אני עולה, רואה את אהבת חיי ונרגע, ואז מפנה את המבט ורואה את הבחורה עומדת על הקצה של הקומת חנייה, מאחורי המעקה בטיחות, מאיימת לקפוץ. באמא שלי, כמו בסרטים."

בשלב הזה, כבר יש שם שוטר ושוטרת שמבקשים ממנה לא לזוז. והקטע הבא שאני הולך לספר לכם הוא אולי הרגע הכי מטורף שקרה לי בחיים. אני אומר לעצמי כוסואומו מו״מ, ניגש אליה במהירות ובזהירות ותופס לה את היד, רק שלא תקפוץ בטעות. אנחנו קרובים עכשיו, היא נלחצת וצועקת אבל אז מסתובבת אליי, מסתכלת לי בעיניים ומחייכת ״היי, גיא הוכמן, אני מתה עליך״. וואט דה פאק. מאותו רגע היא בוטחת בי, או לפחות ככה אני חושב. אני מחזיק אותה חזק, מבטיח לה שהכל יהיה בסדר ומודה לאלוהים שקראתי את ההוראות לטיפול בנפגעי חרדה שיש בכיסוי דרכון שלקחתי פעם מהבית היהודי בקאסול. והיא אכן נרגעת קצת, אבל אז היא שוב מתחילה באמוק, והשוטרת שהייתה שם תופסת לה את היד השנייה ובניגוד לרצונה אנחנו מעבירים אותה מעל המעקה בטיחות ואוזקים אותה, אין ברירה.

והיא מנוטרלת שם על הרצפה, ומקיאה ומקציפה והשוטרת הנפלאה הזאת בשם שיר מלווה אותה ומלטפת אותה, ונורא קל לנו בשגרה להתעצבן ולזלזל במשטרה עד שהמציאות מראה לך ששוטר זה גם פסיכולוג והורה ועובד סוציאלי ובעיקר חבר. בא לי למצוא את שיר השוטרת הזאת ולמנות אותה למפכ״לית. ועכשיו עוד כוחות באים ואני עומד שם מחובק עם אהובתי, מנסים להבין מה קרה פה בשעה האחרונה. נגמר האירוע.

לסיום כותב הוכמן: "ועכשיו תקשיבו לי, מצידי לצאת הכי סאחי טרחן בעולם אבל על הזין שלי. סבבה לגיליזציה, לא סמים כימיים. לא אסיד וכאלה. יופי אז ג׳ובס ולנון עשו את זה ועברתם לת״א ואתם קצת אבודים אז אתם חושבים שזה מה שיאיר לכם את הדרך. לא, זה לא. מספיק הטריגר הכי קטן בנפש הענקית שלנו ובום – אתם מאבדים את זה."

"אני עצמי פעם כמעט איבדתי זה. ואני עצמי פעם רדפתי אחרי חבר טוב עד שבמזל הצלחנו לשים אותו בכפר איזון, ועד היום אני רואה חברים שלי מהצבא שאחרי עשור לא מצליחים לנהל אורח חיים נורמלי בגלל איזה שפיץ שלקחו דקה אחרי השחרור, והנה אני פה עכשיו מסתכל על הבחורה הזרה הזאת שכבר קשורה לאלונקה וקוראת לי לבוא להיות לידה ואומרת לי ״אבל אל תצלם פה סרטון בסדר?״ ושנינו קצת צוחקים.. איזה מטורפים החיים האלה."

כנראה הדבר הכי מטורף שקרה לית״א, לילה. אני ואביה בדרך חזרה הביתה על קורקינט. באזור הסינמטק אנחנו פתאום שומעים צעקות…

Posted by Guy Hochman on Wednesday, 24 June 2020

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp

סקר באזזנט

מה דעתך על תפקוד משטרת ישראל מאז פרוץ הקורונה?

נקראים עכשיו

עקבו אחרי באזזנט