"לא עוד בבקשה"

פייסבוק יעל ויסמן

יעל ויסמן: "לעולם לא אתן שמישהו שוב יפגע במשפחתי"

יעל ויסמן, אלמנתו של ינאי ויסמן ז"ל שנרצח לפני כארבע שנים בפיגוע דקירה בסניף 'רמי לוי' בגוש עציון, חושפת בכאב את ההתנכלות העוינת והפחדים שעוברים עליה ועל משפחתה בשכונת המגורים החדשה. הפוסט המלא .
19:31 | 12.07.20

יעל ויסמן, אלמנתו של גיבור ישראל ינאי ויסמן ז"ל שנרצח בפיגוע בשנאבק במחבל בסניף רמי לוי בגוש עציון לפני כארבע שנים, חושפת בפוסט כואב בפייסבוק את הסבל שעובר עליה ועל משפחתה בשכונת המגורים החדשה. הפוסט המלא

"איבדתי את ינאי שלי בפיגוע לעולם לא אתן שמישהו שוב יפגע במשפחתי. לא חשבתי שאגיע לרגע הזה שאצטרך להיעזר בכלי חברתי על מנת להגן על היקרים לי ועלי, זאת כדי למנוע את הרצח הבא, של בן זוגי, של בתי נטע או שלי.

לפי כמעט שנה עברנו, נטע רועי ואני לגור ביישוב שלפים שבעמק המעיינות. אהבנו במקום מהרגע הראשון, באנשים, באווירה ובנוף המדהים.

אחרי התקופה הארוכה של האבל, של אובדן הביטחון באדם, של הסיוטים החוזרים ונשנים בכל לילה, על המחשבות הלא מרפות ועל הזיכרונות של רגע הפיגוע בו איבדנו את ינאי שלנו ברגע, אירוע שקרה ממש לנגד עינינו שלי ושל נטע.
אט לאט התחלתי להרגיש שהחיים מתחילים להסתדר לנו. זכינו ברועי, בן זוג מהמם, מתחשב, מכיל, משקיע בנטע למרות שהיא לא עשתה לו חיים קלים כלל. עד כאן הכל נשמע מושלם.

אני לא יודעת איך נפלה עלינו הצרה הזאת. כבר תקופת מה הפכנו קורבן של אחד מתושבי המקום קורבן לאלימות מילולית, אלימות פיזית, איומים לפגיעה בי ובנטע עד כדי איומים ברצח. חשוב לי להדגיש שמעולם לא היה לי שום אינטראקציה עם אותו אדם.

המקרה הראשון קרה לפני כחצי שנה. התחלנו לבצע עבודות גינון בחצר הפרטית שלנו, לפתע הוא הגיע לביתנו איים, צעק, השליך אבנים גדולות לעבר הבית והשליך את הציוד בגינה שלנו. כל זה מכיוון שבטעות דרכנו על שתיל שהוא שתל.

לא הייתה לי אפילו הזדמנות להתנצל, לבקש לשלם ולתקן. הוא ישר התחיל להיות אלים. הוא איים על חיי ועל חיי נטע, הבטיח שיפגע בי ובה עד שאתחרט שעברתי לגור פה, שימרר לי את החיים ויגרום לי לעזוב את המקום.

הייתי אז לבד בבית עם נטע ביתי. מיותר לציין איפה זה שם אותי, שוב חזרו אלי המראות מזירת הפיגוע, נשארתי בבית רועדת ומפוחדת חרדה שהוא יחזור ויפגע בנטע או בי. שוב חזרו הסיוטים.

הגשתי תלונה במשטרה ואף הוצאתי נגדו צו הרחקה. התיק נסגר כעבור כמה חודשים מחוסר עניין לציבור. מסתבר שאירועים אלימים של אותו תושב עם השכנים בשלפים הם ממש עניין שחוזר על עצמו, תלונות חוזרות ונשנות כנגדו במשטרה ע"י שכנים שהותקפו ושוב סגירת תיקים אוטומטית ע"י משטרת ישראל.

לאחרונה אימצנו את לואי, כלבלב חמוד וקטן. חשבנו שכלבלב כזה יוכל להועיל לנטע הקטנה במהלך טיפול אין סופי באובדן שהיא חווה. אתמול רועי בן זוגי לקח את לואי לטיול כבשגרה אנו הולכים אתו עם רצועה לשביל עפר מרוחק מאנשים ובתים ושם משחררים ונותנים לו ללכת קצת חופשי, כמובן שעם השגחה תמידית.

לפתע אותו תושב הופיע, הרים אבן גדולה כדי לזרוק על לואי שלנו. רועי שכבר היה בדרך לקשור כבר את לואי נעמד בניהם וניסה לגונן על הכלב לואי מכאן אבדן שליטה במהירות הבזק: התושב התחיל לצעוק ולאיים על רועי, שהוא יהרוג את הכלב ושהוא לא יודע מה הוא מסוגל לעשות גם לנו.

האיומים הפכו לתקיפה פיזית הוא פשוט התחיל להרביץ לרועי. ככה, בלי שום סיבה הגיונית. רועי ניסה להגן על עצמו להדוף אותו ממנו אך הוא המשיך ונגח בראשו של רועי, לא הסתפק בזה והמשיך להלום ברועי וכל הזמן הזה רועי מגלה שליטה, לא מחזיר, ובסה"כ מנסה לדחוף אותו על מנת שלא לחטוף את המכות ולהגן על עצמו.

התושב הרים בול עץ ועמד להכות את רועי בראשו, ואז אחד השכנים שראה את האירוע רץ לקראתם ובנס נמנע אסון. התושב הלך לביתו, ורועי נכנס הביתה חבול ופצוע. נבהלתי מאוד ולא האמנתי למה שהוא סיפר לי.

הסיוטים מעצימים מרגע לרגע והכל חוזר אלי שוב והופך להיות ממש מוחשי… התקשרנו מיד למשטרה שהגיעה מהר ולקחה מרועי עדות, נפתחה חקירה. מאז אני לא מסוגלת לישון.

כעבור כמה שעות התקשרתי למשטרה, רציתי לדעת, לוודא מה קורה התוקף האלים נעצר כדי שאנסה להירדם. מהמשטרה נמסר לי לתדהמתי כי התוקף האלים שאיים ומימש שוחרר לביתו, ובמקביל נפתחה חקירה נגד רועי כי הוא טוען שרועי תקף אותו…

ביקשתי לדבר עם מישהו אחראי על החקירה, החוקר אמר שאין לו זמן להתעסק בזה עכשיו. אמרתי לו שאני מסכימה לחכות רק לא ללכת לישון בפחד. הוא אמר שהוא עסוק וניתק. החלטתי לגשת לתחנה בעצמי. בתחנה להפתעתי לא נתנו לי להיכנס. במשך דקות ארוכות התחננתי לדבר עם מישהו להסביר לו את המצב ולבקש הגנה.

רק כאשר אמרתי להם שכבר איבדתי את בעלי ואני לא מוכנה לאבד אף אחד מיקירי יותר בגלל אלימות כזאת או אחרת הסכימו להכניס אותי לתחנה. גם בתוך התחנה המצב לא השתפר, שם נוכחתי לגלות כמה השפלה אזרח מפוחד יכול לחוות במשטרת ישראל.
נכנסתי לדבר עם החוקר, הסברתי לו שאני חוששת לחיי ולחיי רועי ונטע. שאני לא יודעת מתי פעם הבאה הבן אדם ישתבש ויפגע בנו.

בתגובה הוא אמר שיש לו דברים יותר חשובים לעסוק בהם ושנפתחה חקירה ונחכה בסבלנות….. בסבלנות עד שמישהו ימות? שאלתי, בתגובה הוא אמר לי שאני מגזימה.בשלב מסוים החוקר החל לצעוק עלי, ממש ככה. אני עומדת שם מפוחדת, מבקשת הגנה בסיסית והוא עומד וצועק עלי!, גם סוג של אלימות..יצאתי משם בוכה ומפוחדת יותר, אין לי למי לפנות!

שיא הפרדוקס הוא, שהבוקר קיבלתי שיחת טלפון מהווטרינר של המועצה כי הוגשה תלונה על ידו על כך שהכלב שלי נשך את התושב האלים – לא היה ולא נברא!!! לאף אחד לא מגיע לחוות את מה שאנחנו חווים מאותו תושב אלים .יתרה מזאת, אני באמת אבל באמת מרגישה שהקרבתי מעל ומעבר למען המדינה שלנו.

אני לא אדם שנכנס למריבות עם אנשים, אני תמיד מנסה לראות את מה שטוב אצל כל אדם. אבל ברגע שמאיימים על חיי או חיי משפחתי לא אוכל לתת לזה לקרות. אני לא יודעת מה צריך לעשות כדי שמישהו יפתח את העיניים ומהר כדי למנוע את הרצח שיכול להתרחש כאן ממש בכל רגע.

רועי יצא הבוקר למילואים ואני לא יודעת מה לעשות. מי יגן עלי?? ברגעים אלו ממש אורזת תיק והולכת לשהות במקום אחר בימים הקרובים, לא אקח שום סיכון שבעולם שמשהו יקרה לנטע המתוקה.

אני פונה לכל מי שיכול לעזור לי : לשר לביטחון פנים האחראי על שמירת אזרחי מדינה ישראל, לשר הביטחון האחראי לשלומן של אלמנות ויתומי צה"ל אני מבקשת ממדינת ישראל להגן על נטע על רועי ועלי. לא עוד … בבקשה!!!, סיימה יעל את הפוסט הכואב.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram