המערכת הפוליטית סוערת לאור הודעתה של חברת הכנסת הותיקה שלי יחימוביץ' על פרישתה מהפוליטיקה. בסטטוס ארוך שפירסמה אמרה כי בכוונתה לנצל את הזמן ולהירתם למטרות חשובות וגם להשקיע במאמרי עומק בסוגיות שמרתקות אותה ולכתוב שני ספרים חדשים.
הפוסט המלא שפרסמה ח"כ שלי יחימוביץ' על פרישתה מהפוליטיקה: "הי, זאת שלי, החלטתי לפרוש ולקחת פסק זמן מהפוליטיקה. משפט אחד נוקב של הבן שלי, מתוך הרבה מלים שנאמרו בהתלבטויות הממושכות עם משפחה וחברים קרובים, הכריע את הכף: "אני מרגיש שמיצית את היכולת שלך לשנות את השיח. אין ספק שאת יכולה עדיין לעשות טוב, אבל זה לא יהיה משנה מערכה כפי שהיה בעבר. יאללה אמא, תנוחי קצת.
ואכן, זו השורה התחתונה: לפחות כרגע, מיציתי את האפקטיביות שלי בפוליטיקה. מדובר בתהליך אישי שנמשך יותר משנה. ערב הבחירות הקודמות כמעט ועשיתי זאת. אבל במצבה של מפלגת העבודה חששתי שעזיבה שלי תהיה צעד מזיק, וכך המשכתי, כמעט בעל כרחי. אותו חשש שב ועולה גם כעת, וגם הפעם ניסיתי, אבל באמת שאיני יכולה עוד. שליחות ציבורית היא משא כבד, וכשקשה לשאתו, לא הוגן כלפיכם שאעשה אותו בחצי כוח. את כהונתה הקצרצרה של הכנסת הזאת התחלתי עם החלטת ביניים: להפסיק להתעסק בפוליטיקה, ולהפנות את הכוח אך ורק לעבודה ציבורית, פרלמנטרית וחינוכית, עם צוות נפלא ומלא אנרגיה והרבה תוכניות.
ואז בא, שוב, פיזור הכנסת, ועמו חזר העיסוק הריק בפוליטיקה, שתש כוחי ממנו. העבודה הפרלמנטרית לטובת הציבור, שאני כה אוהבת וכה מיומנת בה, היא המזון לנפש בשבילי. לרגע אחד לא נמאס לי ממנה. שום דבר לא שיעמם אותי או היה קטן עלי, ואני גאה בהישגי. אבל כשהתבוננתי אחורה אל חצי השנה שחלפה מאז פיזור הכנסת הקודמת, וכשאני מתבוננת קדימה אל הנצח עד להקמתה של ממשלה חדשה, אני נתקפת מועקה, ומבינה שנידונתי לשנה תמימה של פוליטיקה בלבד. כמעט בלי כלים פרלמנטריים לעשייה. אני לא מתייפייפת. פוליטיקה היא המכשיר האפקטיבי והחיוני של הדמוקרטיה, ולמדתי לעשות אותה, בדרכי. אבל היא חיונית רק כל עוד היא משמשת מכשיר למימוש השקפת עולם, ולא מטרה ריקה בפני עצמה, שנועדה לשרת רק כוח ריק מתוכן, אמביציות אישיות ואף שחיתות. חייב להיות איזון כלשהו בינה ובין העבודה למען הציבור. האיזון הזה שובש באופן בלתי נסבל.
ועדיין, חשוב לי להדגיש, זה לא "המצב" בלבד שהביא אותי להחלטה. זו החלטה שהיא אישית ופרטית לגמרי. עובדה, יצא לי כבר לעבור משברים קשים ושוחקי נפש בפוליטיקה, אבל תמיד הייתי נלהבת להתגבר עליהם. לצערי זה כבר לא כך. לפני שנה וחצי צפיתי בירדן ג'רבי מודיעה על פרישה מהג'ודו: "חזרתי השנה לאימונים ובערה בי אש של התחלה חדשה ומטרות חדשות, בלי לחץ", אמרה. "ככל שהמשכתי להתאמן הרגשתי שהאש בתוכי דועכת. לצערי האש כבתה." הכנות, הפשטות והאומץ של דבריה היו בשבילי אגרוף לא צפוי בבטן. הן קלעו, כנראה, לתחושה שכבר קיננה בתוכי, והעדפתי להתכחש לה. יתכן שיכולתי להמשיך אם הייתי פחות לוקחת ללב. לומדת להתפשר. אידיאולוגית ופוליטית כאחד. אבל קורה לי דבר מוזר. ככל שאני מתבגרת, במקום להתמתן וללמוד להתפשר, אני נעשית יותר רדיקלית, ומודעת יותר לנזקי הפשרנות וההתרגלות.
וגם לכם אני אומרת: לא פשרות הניעו את העולם, אלא רעיונות שהיו מהפכניים או נלעגים לחלוטין בתחילת הדרך, ובהמשכה הפכו את העולם לטוב יותר. לא פריבילגים שבעים העניקו זכויות למודרים ולמדוכאים, אלא קומץ אנשים נועזים שהפנו עורף לנורמות המקובלות, ותבעו לעצמם ולאחרים את מה שאחר כך היה לנחלת הכלל ולחלק מהחוק ומהמוסר האנושי. המאבק על הצדק, על הקידמה, על השוויון, על השלום, על הסולידריות בין בני האנוש, הוא מרוץ שליחים. בכל פעם נמצאים האנשים הרבים, חלקם ידועים פחות וחלקם יותר, שיטלו את המקל הזה וימשיכו במרוץ לטובת עולם טוב ואמיץ יותר. אני מכירה רבים מכם שהם כאלה, צעירים ומבוגרים כאחד. אני סומכת עליכם.
שלי עונה לשאלות של עיתונאים בחדרה בכנסת.
Posted by שלי יחימוביץ on Tuesday, July 16, 2019
מה אני הולכת לעשות? המון דברים, שאמנה רק את מקצתם, הפחות פרטיים: לכתוב מאמרי עומק בסוגיות שמרתקות אותי ודורשות ניסוח מחודש – כלכלה, תקשורת, פמיניזם, תרבות, דמוקרטיה, לאומיות, זהויות, אוכל, פנטסיה, מד"ב. מתכוונת לכתוב שני ספרים. ספר עיון נוסף, ורומן נוסף. את שניהם התחלתי, לא מצאתי פנאי נפשי לסיים אותם. כנראה שאמשיך ללמד ולהרצות כדי לבאר את המציאות על פי תפיסתי. אירתם לטובת מטרות צודקות וחשובות – מפלטפורמות אחרות. וגם, אני מודה: יש לי כמיהה גדולה לקום בבוקר בלי תחושת האחריות, העבדות והדאגה הכרוכות בחיים הציבוריים. בזמן הקצר שנותר עד תום כהונתה של הכנסת הזאת, אשלים הרבה עבודה שעוד נותרה לי, אסגור קצוות, אנסה למצוא חברי כנסת שיטלו מידי הצעות חוק ומשימות שנמצאות באמצע הדרך, ואמשיך לעמוד על המשמר ולעבוד בשבילכם. וכמובן שאעשה הכל כדי שמפלגתי תצליח במערכה הקשה הזאת.
אני נפרדת לפי שעה מהפוליטיקה, ויתכן שאשוב, אם כי איני בטוחה בכך. בכל מקרה, אני בוודאי לא נפרדת מקבוצה גדולה, יפה ומרשימה של חברים ושותפים לדרך שהיתה לי הזכות להכיר. בכל פעם אני נפעמת מחדש מהמסירות שלכם, מכך שהלבבות שלנו פועמים במקצב אחד, מהדמיון האידיאולוגי ביני ובין רבות ורבים מכם, מהשפה המשותפת. אני אסירת תודה לכם באופן שאין לבטא במלים. אמשיך לשמוע אתכם, אמשיך גם להשמיע את עמדותי בכל פעם שאחשוב שזה נחוץ. מבקשת מכם סליחה ומקווה שתבינו.
רזומה בקצרצרה וביובש: 69 חוקים שיזמתי נכנסו לספר החוקים אבל גאה יותר בגזרות ובמזימות הרשע הרבות שסיכלתי. גאה בחלקי בבחירתו של רובי רבלין לנשיא המדינה (כנגד העמדה של מפלגתי). 4 פעמים לאורך השנים סרבתי להצעות להיות שרה בכירה בממשלת נתניהו. לא מצטערת על זה. פעמיים הייתי יו"ר האופוזיציה. פעם אחת יו"ר העבודה. וגם: יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ויו"ר ועדת המשנה החסויה שלה לענייני בטחון. יו"ר וועדת האתיקה. יו"ר הוועדה לזכויות הילד. עיקר העבודה שלי נעשתה בוועדות הכלכליות ובראשן ועדת הכספים, ובוועדת חוץ ובטחון. היה קשה, מהנה ומספק. רגעים שלא אשכח: היום שבו עבר החוק להגבלת שכר בכירים אחרי 8 שנות מאבק. הפגישה הנפלאה שלי כיו"ר האופוזיציה עם נשיא ארה"ב דאז ברק אובמה. ועוד." כך חתמה את הודעת הפרישה.